חוקי הבית של שש בש
ספר החוקים של שש בש נכתב לטורנירים. השולחן בבית קפה בתל אביב לא קרא אותו מעולם, ובכל זאת כולם יודעים לשחק. רוב מה שקורה שם זהה לחוקים הבינלאומיים, אבל כמה דברים שונים, וכמעט אף אחד מהם לא כתוב בשום מקום. הדף הזה מפריד בין השניים בכנות: מה באמת חוק, מה מנהג לגיטימי שאפשר להסכים עליו, ומה פשוט טעות שהשתרשה. את הגרסה הרשמית המלאה תמצאו בספר החוקים, ואת השפה של השולחן בדף שש בש.
למה בכלל יש פער
החוקים הבינלאומיים הם מסמך של גופי טורנירים, ונועדו להכריע ויכוחים בין זרים שמשחקים על תואר. שש בש בישראל עבר במסורת שבעל פה, בין שכן לשכן ובין דור לדור, בלי שופט ובלי מסמך. לכן שני הענפים לא סותרים זה את זה; אחד פשוט הרבה יותר מפורט מהשני, והמקומות שבהם המסורת בחרה קיצור דרך הם בדיוק המקומות שגורמים לוויכוחים.
מה כמעט תמיד זהה
הבסיס יציב לגמרי, ובזה שולחן בארץ, מועדון בלונדון ולוח מקוון מסכימים מילה במילה:
- הסידור ההתחלתי, שתי אבנים בבית 24, חמש בבית 13, שלוש בבית 8 וחמש בבית 6, כפי שמפורט במדריך הסידור.
- שני השחקנים מתקדמים בכיוונים הפוכים, כל אחד לעבר הבית שלו, ולעולם לא אחורה.
- בית עם שתי אבני יריב או יותר חסום; אבן בודדת נאכלת והולכת לבר.
- אבן על הבר נכנסת לפני כל מהלך אחר, ואם אין כניסה חוקית התור אבד.
- דאבל משוחק ארבע פעמים.
- מותר להתחיל להוציא רק כשכל חמש עשרה האבנים בבית.
- מארס, כלומר המפסיד לא הוציא אף אבן, שווה כפול; ומארס טורקי, כשנוסף לכך נשארה לו אבן על הבר או בבית של המנצח, שווה פי שלושה.
מה משתנה משולחן לשולחן
| הנושא | החוק הרשמי | מה נפוץ בישראל | מה זה |
|---|---|---|---|
| קוביית הכפלה | חלק מהמשחק המודרני, במאץ׳ ובמשחק על נקודות | ברוב השולחנות אין קובייה בכלל; משחקים סדרה עד יעד מוסכם | מנהג לגיטימי |
| מי מתחיל | כל אחד מטיל קובייה אחת, הגבוה מתחיל ומשחק את שני המספרים שכבר מונחים | שולחנות רבים נותנים למנצח להטיל מחדש את שתי הקוביות | מנהג לגיטימי |
| חובת שני המספרים | חייבים לשחק את שניהם אם אפשר, ואת הגדול כשרק אחד אפשרי | לא תמיד נאכף, במיוחד כלל המספר הגדול | טעות, לא גרסה |
| הוצאה במספר גדול מהצורך | מספר גבוה מהבית הגבוה שתפוס מוציא משם | יש שולחנות שדורשים מספר מדויק בלבד | טעות נפוצה |
| קובייה נטויה | שתיהן מוטלות מחדש | לרוב מטילים מחדש רק את הנטויה | קיצור לא מזיק |
| תיקון מהלך | מהלך בלתי חוקי מתוקן עד ההטלה הבאה; מהלך חוקי סופי ברגע שאספתם את הקוביות | מחזירים גם מהלך חוקי, בהסכמה | קיצור לא מזיק |
מארס, ומה שמעליו
שלוש תוצאות, לא שתיים. ניצחון רגיל כשהמפסיד הספיק להוציא לפחות אבן אחת, מארס כשלא הוציא אף אחת, ומעליו הניצחון המשולש: לא הוציא כלום, ונוסף לכך נשארה לו אבן על הבר או בתוך הבית של המנצח. המקורות העבריים שמונים את סוגי הניצחונות מונים את שלושתם.
לשלישי אין שם אחד מוסכם, וזה שווה אמירה מפורשת. הדף הזה משתמש במארס טורקי, השם שמופיע ברשימות הכללים, ולצידו מסתובבות בעברית גם מרס משולש ומרס מצרי, לאותה תוצאה בדיוק. אם בשולחן יאמרו לכם אחת מהאחרות, הכוונה זהה. מקור אחד אף מונה מדרגה רביעית, מארס כוכבי, ששווה פי ארבעה, אבל היא נדירה ואינה חלק מהחוקים הבינלאומיים.
הסתייגות אחת, בכנות: המקורות שמונים את שלוש התוצאות הם מקורות מנחים, ספרי כללים ומילוני מונחים, ולא תצפית בשולחנות. הם מלמדים איך הניקוד אמור להיראות, לא כמה שולחנות בפועל טורחים לספור. לכן זו שאלה טובה לשאול לפני הזריקה הראשונה, אבל אין שום בסיס להניח מראש שהתוצאה המשולשת לא נספרת כאן.
המקום שבו הניצחון המשולש באמת נעלם הוא דווקא הטאוולה הטורקית: שם המשחק מנוקד באחד ובשניים בלבד, והתוצאה המשולשת אינה קיימת. אם אתם יושבים מול מי שלמד את המשחק שם, ההבדל הזה אמיתי ושווה לברר אותו מראש. הגדרות מדויקות של שלוש התוצאות והחישוב שלהן נמצאות במדריך הניקוד, והמילים עצמן בדף שש בש.
שתי הטעויות ששוות תיקון
המספר הגדול. כשאפשר לשחק רק אחד משני המספרים, החוק אומר שחייבים לשחק את הגדול. זה לא ניואנס טכני: בעמדות סגורות הכלל הזה הוא זה שמכריח שחקן לפרק חומה שהוא רוצה לשמור, והוא מכריע משחקים שלמים. שולחן שמתעלם ממנו מוותר בדיוק על החלק שהופך את שש בש למשחק של אילוץ ולא רק של מזל.
ההוצאה. כשכל האבנים בבית ויצא מספר גבוה מהבית הגבוה ביותר שעדיין תפוס, מוציאים ממנו. אם הכול בבית 4 ומטה, 6 מוציא אבן מבית 4. הדרישה למספר מדויק בלבד מאריכה את סיום המשחק באופן מלאכותי והופכת הרבה מארסים למשחקים רגילים. הפירוט המלא, כולל מה קורה כשאבן נאכלת באמצע ההוצאה, נמצא בספר החוקים.
מה שכדאי לסכם לפני הזריקה הראשונה
ארבע שאלות, חצי דקה, וכל ויכוח שיכול היה לקרות נמנע מראש:
- משחקים עם קוביית הכפלה או בלי?
- עד כמה נקודות? חמש ושבע הן הכי נפוצות.
- איך קוראים כאן לניצחון המשולש, ואיך סופרים אותו? השם משתנה ממקור למקור, והתשובה לוקחת שנייה.
- אוכפים את חובת המספר הגדול?
מי שמעלה את השאלות האלה לא נתפס כקטנוני. להפך: זו בדיוק הסיבה שכמעט אף פעם לא רואים ויכוח על החוקים בין שני שחקנים ותיקים, הם סיכמו הכול לפני שנגעו בקוביות.
וריאציות שתפגשו, וכאלה שהן כבר משחק אחר
לצד שש בש הרגיל יש בארץ שולחנות שמשחקים משחק שבו אבן שנוחתת על אבן בודדת אינה אוכלת אותה אלא יושבת עליה ומקפיאה אותה במקום, בלי בר ובלי כניסה מחדש. הוא מוכר בעולם הערבי בשם מחבוסה וביוון בשם פלקוטו, ובעברית אין לו שם אחד מקובל. זה כבר לא שש בש עם מנהג אחר, זה משחק אחר עם היגיון אחר לגמרי.
אותו דבר נכון לנרדי הארוך, שמשחקים בעיקר דוברי רוסית ובני קהילות שהביאו אותו איתן: שם כל האבנים מתחילות ערומות בפינה אחת, אין אכילה בכלל, ושני הצדדים נעים לאותו כיוון. כששולחן מציע לכם לשחק, שאלו איזה משחק. התשובה היא מילה אחת והיא חוסכת חצי משחק של אי הבנה.
באינטרנט אין חוקי בית
ברגע שהלוח עובר למסך כל השכבה הזאת נעלמת. השרת אוכף את החוקים הרשמיים בעצמו, מוצעים רק מהלכים חוקיים, חובת המספר הגדול נאכפת בלי לשאול, וההוצאה עובדת בדיוק לפי הספר. לא נשאר על מה להתווכח, וזו בדיוק הסיבה שמשחק מקוון הוא הדרך המהירה ביותר להפנים את הגרסה הכתובה של המשחק שכבר מוכר לכם: שחקו משחק חינם בדפדפן, ואז חזרו לבית הקפה ותדעו בדיוק מה בכלל וכמה בהרגל.