שש בש: השם והשפה של השולחן
שש בש הוא שם של זריקה, לא של משחק. איפשהו בדרך הזריקה בלעה את המשחק כולו, וכך המשחק שבשאר העולם קוראים לו בקגמון נקרא בעברית המדוברת על שם שני מספרים. השם, שמות המספרים על הקוביות והמילים שנצעקות מעל הלוח הגיעו כולם מאותו מקום, מהעולם העות׳מאני, והם מה שמפריד בין שולחן בישראל לבין ספר חוקים בינלאומי. הדף הזה עוסק בשפה של השולחן. את החוקים עצמם תמצאו בספר החוקים המלא, ואת ההבדלים בין החוקים הכתובים למה שבאמת נוהגים כאן בחוקי הבית.
מאיפה השם
שש היא שש בפרסית. בש היא חמש בטורקית. שתי מילים, שתי שפות, מספר אחד על כל קובייה: שש בש היא הזריקה 6-5, ותו לא. הצירוף הגיע לעברית מהלבנט העות׳מאני, שם אותה זריקה נושאת בדיוק את אותו שם גם בערבית המדוברת. בטורקיה עצמה המשחק נקרא טאוולה ושש בש נשארה זריקה בלבד; בישראל שם הזריקה השתלט על שם המשחק, וזו אחת התופעות היפות שקרו לשפה הזאת.
למה דווקא 6-5, מכל שלושים ושש הזריקות? התשובה הכנה היא שאין תשובה. מי שבדק את השאלה מהצד הלשוני נעצר בדיוק שם, ומציע לכל היותר אפשרות אחת: שהצירוף פשוט נשמע טוב, שתי מילים קצרות ומתחרזות שנוח לצעוק. אפשרות שנייה, מפתה אבל בלי שום תימוכין, היא ש־6-5 היא הזריקה הגדולה ביותר שאיננה דאבל, וזו שלוקחת בפתיחה אבן אחורית מהפינה הרחוקה עד בית 13 במהלך אחד. שתי אלה השערות ולא הסברים. מקור הביטוי הוא מסורת שבעל פה, לא תיעוד.
איך קוראים למספרים על הקוביות
| המספר | השם ליד הלוח | מקור |
|---|---|---|
| 1 | יֶק | פרסית |
| 2 | דוּ | פרסית |
| 3 | סֶה | פרסית |
| 4 | צ׳אר | פרסית |
| 5 | בֶּש | טורקית |
| 6 | שֵש | פרסית |
חמישה מתוך השישה פרסיים, אחד בלבד טורקי, ודווקא הוא זה שנכנס לשם המשחק. אותה רשימה בדיוק נשמעת בבתי הקפה בטורקיה ובעולם הערבי, ולכן שני שחקנים בלי שפה משותפת עדיין יכולים לקרוא זה לזה את הזריקות. שימו לב שזה לא נכון בכל מקום שבו משחקים: ביוון, למשל, קוראים לזריקות במספרים יווניים רגילים ולא בשמות האלה, ולכן שולחן יווני לא יבין אתכם.
זריקה רגילה נאמרת מהגדול לקטן: 6-5 היא שש בש, 6-1 היא שש יק, 5-3 היא בש סה, 4-2 היא צ׳אר דו. לא כולם מקפידים; רבים פשוט אומרים את הספרות. אבל שש בש, דושש ודובארה תשמעו בכל שולחן.
הדאבלים
| הזריקה | השם | פירוש מילולי |
|---|---|---|
| 1-1 | הֶפּ יֶק | הכול אחת |
| 2-2 | דוּבָּרָה | פעמיים, שוב |
| 3-3 | דוּ סֶה | שתי שלוש |
| 4-4 | אין שם מקובל | אומרים כפול ארבע |
| 5-5 | דוּ בֶּש | שתי חמש |
| 6-6 | דוּשֶש | שתי שש |
העיקרון ברוב השורות פשוט: דו היא שתיים בפרסית, ולכן דו ועוד שם המספר פירושו זוג, כמו בדושש ובדו בש. השם הנפוץ מכולם הוא דווקא היוצא מן הכלל: דובארה אינה דו ועוד משהו אלא מילה פרסית שלמה שפירושה פעמיים או שוב, והיא נדבקה ל־2-2 בלבד. מי שמנסה להחיל עליה את הכלל מקבל ניתוח שגוי של המילה.
ל־4-4 אין בעברית שם שאפשר להצביע עליו, ורוב השחקנים אומרים עליה פשוט כפול ארבע; גם 1-1 משתנה משולחן לשולחן. דושש, דו בש ודובארה, לעומת זאת, יציבים ונשמעים כמעט תמיד.
מבחינת החוקים דאבל אינו רק שם: הוא משוחק ארבע פעמים ולא פעמיים, וזה אחד הכללים הבודדים שאף שולחן לא מוותר עליו. הפירוט המלא נמצא בספר החוקים.
המילים שמעל הלוח
- מארס
- הניצחון הכפול, כשהמפסיד לא הוציא אף אבן. השם הגיע מהטורקית והשתרש כאן לגמרי, כולל כפועל: עשיתי לו מארס. בספרות הבינלאומית קוראים לזה גמון, ובניקוד הוא שווה פי שניים. ראו מדריך הניקוד.
- מארס טורקי
- הניצחון המשולש: המפסיד לא הוציא אף אבן, ונוסף לכך נשארה לו אבן על הבר או בתוך הבית של המנצח. זו התוצאה שבאנגלית קרויה על שם המשחק עצמו, ובעברית יש לה שם משלה. שימו לב שהשם אינו אחיד: מקורות עבריים אחרים כותבים מרס משולש או מרס מצרי לאותה תוצאה בדיוק. השווה פי שלושה. פירוט בחוקי הבית.
- לאכול
- לנחות על אבן בודדת של היריב ולשלוח אותה לבר. אכל לי אבן היא המשפט הכי נפוץ בשולחן.
- בר
- הרכס באמצע הלוח שעליו מחכות האבנים שנאכלו. המילה נשארה כמו שהיא, בלי תרגום.
- נתקע, לא נכנס
- לא להצליח להכניס אבן מהבר כי שני המספרים מצביעים על בתים חסומים, ולאבד את כל התור.
- אבן
- הכלי עצמו, מה שבאנגלית מכונה צ׳קר. חמש עשרה לכל צד.
- בית
- ליד הלוח בית אינו סתם אחד מ־24 המשולשים אלא משולש שתפוס בשתי אבנים או יותר, כלומר חסום ליריב. יש לו ארבעה בתים פירושו ארבעה משולשים כאלה, ולא ארבע אבנים. באותה מילה משתמשים גם לרבע שאליו מגיעות האבנים לפני ההוצאה, ואז אומרים הבית שלי.
- דאבל
- שני מספרים זהים על הקוביות. שימו לב שבמשחק עם קוביית הכפלה אותה מילה משמשת גם להצעת ההכפלה, אבל מכיוון שברוב השולחנות בארץ אין קובייה כזאת, דאבל כמעט תמיד מתייחס לזריקה.
אלה המילים שנאמרות בקול. אוצר המילים המלא, כולל המונחים הבינלאומיים שתפגשו בכל ספר או תוכנת ניתוח, מרוכז במילון המונחים.
איפה השפה הזאת חיה
שש בש הוא משחק של קצב ושל דיבור. הוא נשמע בבתי קפה ובפינות עישון, על שולחנות פלסטיק בחוף, בבסיסים, ובכל בית שיש בו לוח מקופל בארון שיוצא בערבי שבת. זריקה, מהלך, תגובה, בתוך שניות. בדיוק בגלל הקצב הזה שרדו המנהגים המקומיים: אף אחד לא עוצר באמצע כדי לפתוח ספר חוקים, ולכן מה שסבא לימד ממשיך להיות מה שנכון בשולחן הזה.
וזו גם הסיבה שכדאי להכיר את שתי הרמות בנפרד. יש חוקים כתובים, שאותם משחקים בטורנירים ובאינטרנט, ויש מנהגים, שמשתנים משכונה לשכונה. ההפרדה המדויקת ביניהם, שורה אחר שורה, נמצאת בחוקי הבית של שש בש.
מהשולחן למסך
אם היסודות עדיין לא יושבים, המדריך למתחילים עובר משחק שלם מהזריקה הראשונה. אם המהלכים ברורים ומה שחסר זה חשבון, מונה הפיפים מראה בדיוק מי מוביל במירוץ בכל רגע נתון. ואם בא לכם פשוט לשחק, הלוח המקוון מנהל את הכול לבד, מוצע רק מהלך חוקי והקוביות הוגנות באופן שניתן להוכיח: שחקו שש בש חינם בדפדפן.