שש בש, טאוולה טורקית ופלקוטו: מה באמת שונה?
היכנסו למועדון בלונדון, לבית קפה באיסטנבול ולטברנה באתונה ותמצאו על כל שולחן את אותו לוח בדיוק, עשרים וארבעה בתים, שלושים אבנים, שתי קוביות, ועליו משוחקים שלושה משחקים שונים למדי. הנה מה שבאמת מפריד בין הבקגמון הבינלאומי, הטאוולה הטורקית והפלקוטו היווני, מעבר למבטא.
השלד המשותף
שלושתם בני אותה משפחת משחקי לוח, אחד משושלות המשחק העתיקות בעולם. הציוד זהה, וגם המטרה: להריץ חמש עשרה אבנים סביב הלוח, להביא אותן הביתה ולהוציא אותן לפני היריב. דאבל משוחק פי שניים בשלושת המשחקים, ובשלושתם מי שמפסיד את המירוץ עדיין יכול לנצח דרך מגע, על ידי אכילה או כליאה של אבני היריב כדי לקנות זמן. אם אתם יודעים משחק אחד, אתם בערך עשרים דקות מלשחק את כל אחד מהשניים האחרים גרוע אבל חוקי. ואם גדלתם על שש בש, המאמר הזה הוא המפה מהשולחן שלכם אל השולחן הבינלאומי.
בקגמון בינלאומי: הקובייה משנה הכול
הבקגמון הבינלאומי המודרני, הגרסה שמשוחקת בטורנירים ובאפליקציה שלנו, מתחיל מהסידור המוכר לכם (שתי אבנים מאחור, חמש על בית האמצע, שלוש על בית 8 וחמש על בית 6, בדיוק הסידור של שש בש) ומניח עליו שכבת מכניקה תחרותית:
- זריקת הפתיחה מחולקת. כל שחקן מטיל קובייה אחת; מי שקיבל גבוה מתחיל וחייב לשחק את שני המספרים השונים שכבר מונחים. דאבל מוטל מחדש, ולכן יש בדיוק 15 זריקות פתיחה ללמוד, וכולן במדריך הפתיחות שלנו.
- קוביית ההכפלה. ההבדל הגדול מכולם. כל אחד מהשחקנים רשאי להציע להכפיל את הסכום; היריב מקבל (ואז הקובייה בבעלותו) או מסרב ומפסיד מיד. משחק קובייה טוב שווה יותר נקודות דירוג מכל טכניקת אבנים, ומדריך חוקי הקובייה מכסה קבלה, סירוב, הכפלה חוזרת, קרופורד וג׳ייקובי.
- ניצחונות מדורגים. מארס, שהיריב לא הוציא בו אף אבן, שווה כפול; ומעליו מארס טורקי, שבו נוסף על כך נשארה לו אבן על הבר או בבית שלכם, שווה פי שלושה. בספרות הבינלאומית קוראים לשניים האלה גמון ובקגמון. הכול מוכפל בקובייה, והפרטים במדריך הניקוד.
התוצאה היא משחק שבו הסיכון עצמו הוא משאב: כל החלטת אבנים מהדהדת לתוך החלטת קובייה עתידית.
טאוולה טורקית: אותו לוח במהירות כפולה
הטאוולה הטורקית משתמשת באותה עמדת פתיחה ובאותם חוקי תנועה של הבקגמון, ושחקן טורקי יכול להתיישב לשולחן בינלאומי ולשחק מהלכים חוקיים מהשנייה הראשונה. ההבדלים הם תרבות תחרותית שהפכה לחוקים:
- אין קוביית הכפלה. משחק שווה נקודה אחת, או שתיים על מארס, כשהמפסיד לא הוציא אף אבן. הניצחון המשולש בדרך כלל אינו נספר במשחק המסורתי.
- הפתיחה עובדת אחרת. כפי שנהוג לשחק, השחקנים מטילים קובייה אחת כל אחד כדי לקבוע מי מתחיל, והזוכה מטיל אז את שתי הקוביות מחדש למהלך הראשון, בניגוד לחוק הבינלאומי שבו משחקים את שתי הקוביות שכבר מונחות. (מנהגי השולחן משתנים כאן; יש חוגים שמשחקים בשיטה הבינלאומית.) המנהג הזה מוכר היטב גם לשחקן הישראלי, ואנחנו מפרידים בין מה שהוא חוק לבין מה שהוא מנהג בעמוד חוקי הבית של שש בש.
- מאצ׳ים ולא משחק בודד. טאוולה משוחקת עד ניקוד קבוע, חמש נקודות הן הקלאסיקה של בית הקפה, והפרשנות הקולנית היא, מבחינה תרבותית, חובה. לקוביות יש שמות שמקורם בפרסית, הפייק לדאבל אחדות, דובש לדאבל חמישות ודושש לדאבל שישיות, ומכריזים אותם ברגע שהן נוחתות. חלק מהשמות האלה יישמעו לכם מוכרים מאוד, ומאיפה הם הגיעו לעברית מוסבר בעמוד שש בש: השם והשפה של השולחן.
מבחינה אסטרטגית, הסרת הקובייה משנה את חישובי הערך יותר משמתחילים מצפים: בלי האפשרות לפדות עמדה חזקה בהכפלה, הטאוולה מתגמלת הרבה יותר את מי שממשיך לשחק על המארס, ולכן סגנונות תוקפניים שסוגרים לוח משתלמים בה יותר מאשר בבקגמון עם קובייה. אוצר המילים מתורגם אחד לאחד, בית בנוי הוא קאפי (דלת), אכילה היא וורמאק, והאבנים הן פול, ומילון המונחים שלנו מכסה את הצד הבינלאומי של הגשר.
פלקוטו: לא אוכלים, כולאים
פלקוטו, אחד משלושת המשחקים בשלישיית הטאוולי היוונית (לצד פורטס, שהוא בגדול בקגמון בלי קובייה, ופֶוְגָה, מירוץ בלי אכילה), עושה את שינוי החוקים הנועז ביותר במשפחה. כל שחקן מתחיל עם כל חמש עשרה האבנים על בית הפינה הרחוקה שלו, ואין אכילה בכלל. במקום זה, נחיתה על אבן בודדת של היריב כולאת אותה: האבן הכלואה שוכבת מתחת לשלכם ואינה יכולה לזוז עד שכל אבן שמעליה תעזוב. אבן כלואה לא נשלחת להתחיל מחדש, היא מוקפאת באמצע המסע, לא פעם במחיר הרסני.
שתי תוצאות מגדירות את המשחק. ראשית, אבנים בודדות מסוכנות כאן פי כמה מאשר בבקגמון: אבן נאכלת נכנסת חזרה וממשיכה, אבל אבן כלואה עלולה להיות מוחזקת כבת ערובה כל המשחק. שנית, כלל אבן האם: לאבן האחרונה על בית הפתיחה שלכם יש משקל מיוחד, ואם היא נכלאת על בית הפתיחה לפני שהספיקה לצאת ממנו, המשחק מופסד מיד בכפל. לשמור על האם בזמן שכל השאר רץ הוא המתח החתום של פלקוטו. כמו בטאוולה, גם פלקוטו משוחק בלי קוביית הכפלה, וניצחון לפני שהיריב הוציא ולו אבן אחת שווה כפול.
לוח אחד, זה לצד זה
| חוק | בקגמון | טאוולה טורקית | פלקוטו |
|---|---|---|---|
| עמדת פתיחה | עמדה מפוצלת סטנדרטית | עמדה מפוצלת סטנדרטית | כל 15 האבנים בפינה הרחוקה |
| מגע | אכילה אל הבר | אכילה אל הבר | כליאה במקום, בלי בר |
| קוביית הכפלה | כן, במרכז המשחק | לא | לא |
| ניצחונות נוספים | מארס ×2, מארס טורקי ×3 | מארס ×2 | משחק כפול ×2; אם אבן האם נכלאה, הפסד כפול |
| זריקת פתיחה | קוביות מחולקות, הגבוה משחק את שתיהן | הזוכה בדרך כלל מטיל מחדש (משתנה) | הזוכה מטיל את שתי הקוביות |
במה כדאי לשחק?
בכנות: במה שלמדתם בבית, ובנוסף בבקגמון הבינלאומי. החוקים הבינלאומיים הם שפת התיווך, הגרסה עם עולם של יריבים, סולם דירוג, טורנירים ומאה שנות תיאוריה שאפשר לגנוב ממנה. והכול עובר: האינסטינקט התוקפני של שחקן טאוולה והפרנויה של שחקן פלקוטו מאבנים בודדות הם שניהם יתרון אמיתי לשולחן בקגמון, ברגע שהקובייה נוספת לארגז הכלים.
האפליקציה שלנו משחקת בחוקים הבינלאומיים על קוביות הוגנות מוכחות, ב-23 שפות, עברית בהחלט כלולה, והמארס נספר ונחגג. אם הפרטים הבינלאומיים חדשים לכם, התחילו ממדריך איך משחקים, שדדו את מדריכי האסטרטגיה כשאתם מוכנים להתחרות, והביאו איתכם את האנרגיה של השולחן הביתי: השולחן חינם, ישר בדפדפן.